רכב חדש לכל אחד

פעם, רכב חדש היה עבור רוב האנשים בגדר פנטזיה, כאשר רק העשירונים העליונים יכולים היו ממש להרשות לעצמם לרכוש רכב חדש מהחברה. מרבית האנשים היו נאלצים לרכוש מכוניות יד שנייה, להישאר במשך שנים עם מכוניתם הישנה והבלויה או לרכוש מכונית חדשה, אך כזו שמחירה אפשרי עבורם, כלומר – בדרך כלל מכונית הקטנה וחלשה בהרבה ממה שהם באמת זקוקים לו. כיום ניתן לרכוש רכב ומוצרים נוספים כמון גגונים לרכב , שמאפשרים לאחסן ציוד על גב הרכב.

מהפכת הליסינג

בשנים האחרונות חל שינוי קיצוני בתמונה שתיארנו עד כה. מכירת והשכרת רכבים בשיטת הליסינג נכנסה לשוק וזמינות הרכבים החדשים עבור אנשים רגילים עלתה פי עשרות מונים. הרעיון הכללי בליסינג הוא שהחברה משכירה רכב חדש תמורת תשלום חודשי, כאשר ניתן לקבל רכב גם בליסינג מימוני, ואז מספקת אותה חברה גם שירותי תחזוקה שוטפת
למחזיק הרכב. לאחר שלוש שנים מסתיים החוזה והרכב מוחזר לחברה אשר מוכרת אותו. אז ניתן לחתום על חוזה חדש, ולקבל שוב מכונית חדשה לגמרי, כך שבעצם אותו אדם נוהג כמעט כל הזמן על רכב חדש ומצוחצח. בשוק הליסינג המקומי מספר חברות ענק אשר מציעות ליסינג תפעולי (כפי שהוזכר קודם) או ליסינג מימוני, כלומר – מימון לקניית רכב (כך ששוב – רוכש הרכב מקבל אוטו חדש ומשלם עליו בתשלומים מדי חודש במקום לספק את כל הסכום בעת הקניה). קרוב לשישים אחוזים מהרכבים הנוסעים על כבישי ישראל כיום הם רכבי ליסינג כזה או אחר.

ההיבט הבטיחותי

קיים היבט בטיחותי רב חשיבות במהפכת הליסינג. במצב החדש שנוצר, רוב הרכבים הנוסעים על הכבישים חדשים, ולכן בטיחותיים יותר – גם מפני שהם חדשים ולא שחוקים, וגם מפני שכיום מייצרים מכוניות עם הרבה יותר דגש על בטיחות מאשר לפני עשרים ושלושים שנים. המצב החדש אמור לתת אותותיו במניין תאונות הדרכים השנתיות. מאמצים נעשים על ידי הממשלה גם בלי קשר לליסינג להוריד מהכביש מכוניות ישנו אשר אינן בטיחותיות. מאמצים אלו באים לידי ביטוי
למשל בתקנה החדשה שהוציא לאחרונה משרד התחבורה, לפיה זכאי כל בעל רכב ישן לקבל מהמדינה סכום של כ 3000 ₪ בתמורה לכך שימסור את מכוניתו לגריסה, ובכך יוריד אותה מכבישי הארץ.